שטראוס גרופ בע"מ נ' לנגרמן

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש מעלה בתצהירו את הטענות הבאות:

(א) תאריך השטר דנא שונה על ידי המשיבה שלא כדין;

(ב) בחודש מאי 2009 שלח מר דניאל כ"ץ , מנהל חברת תוצרת הארץ בע"מ (להלן: החברה) מכתב לכל ספקי החברה ובכלל זה המשיבה ובו הודיע כי החברה ומר כ"ץ נכנסים בנעליו של המבקש בכל התחייבויותיו או ערבויותיו של המבקש ללקוחות או ספקי החברה. בהתאם, נטען כי לא ניתן לגבות מן המבקש חוב עתידי שהתגבש לאחר קבלת הודעת הביטול. ה"חוב" בענייננו, טוען המבקש מבלי להסביר כיצד, נוגע לאספקת סחורה לאחר קבלת ההודעה האמורה ועל כן לא ניתן להיפרע מן המבקש בשל חוב זה.

(ג) המבקש טוען כי המשיבה המשיכה לספק סחורה לחברה בתנאי אשראי מפליגים תוך ידיעה על קיומו של סיכון לכך שלא תוכל לגבות את החוב מן החברה וזאת מבלי ליידע את המבקש אודות חובות או תשלומים שחזרו.

(ד) המבקש תוקף את תנאי שטר החוב וטוען כי התנאים המאפשרים למשיבה לגבות את החוב מן הערבים ללא פנייה לחייב העיקרי או אלה הפוטרים את המשיבה מלדווח לערבים על תקלות ובעיות בהסדרי תשלומים – דינם בטלות.

(ה) המבקש טוען כי החוב או גובה החוב "מוכחשים" ועל המשיבה להוכיח כי החברה חייבת למשיבה את הסכום הנתבע במסגרת הליך זה.

במועד הדיון נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

דיון

לטעמי, דין מרבית טענות המבקש בהליך זה להידחות. חלק בשל זניחתן בשלב הסיכומים מפי ב"כ המבקש וחלק לגופם. אפרט.

1.איחור בהגשת ההתנגדות

אין בידי לקבל טענה זו. ההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ומעיון בתיק עולה כי ר' ההוצאה לפועל התייחסה להתנגדות כאל התנגדות המוגשת במועד. ככל שסברה המשיבה כי ההתנגדות מוגשת באיחור היה עליה לדרוש את שינוי קביעתה (המובלעת) של רשמת ההוצאה לפועל כי ההתנגדות הוגשה במועד.

2. ביטול הערבות

המבקש טוען כי ביטל את ערבותו. ספק אם טענה זו מעמידה למבקש הגנה ראויה בהליך זה.

ראשית, בשונה מנוסח ההודעה שעל פי הנטען שוגרה לספקי החברה ובו התיימר מר כ"ץ לבטל את ערבותו של המבקש הן לגבי חיובי עבר שהתגבשו והן לגבי חיובים עתידיים שטרם התגבשו, הרי שרישת סעיף 15 לחוק הערבות המאפשרת לערב לבטל ערבותו, מאפשרת זאת רק ביחס לחוב שטרם התגבש במועד מסירת ההודעה ("ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה"). במקרה הנדון, אין איש תוקע לידינו כי החוב שמבוקש לגבותו מן המבקש הוא חוב שנוצר לפני מועד מסירת ההודעה על ידי מר כ"ץ. המבקש ציין בסעיף 5 לתצהירו כי לא ניתן לגבות ממנו חוב עתידי, בנבדל מחוב עבר, אולם אין בתצהירו של המבקש כל טענה פוזיטיבית ומפורשת ולפיה במועד משלוח ההודעה לא היתה החברה חבה דבר למשיבה. המבקש הסתפק לעניין קיומו של החוב בטענה סתמית לפיה החוב "מוכחש" משל היה תצהירו כתב הגנה. כפי הנראה נעלמה מן המבקש חובתו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו ולפרט כדבעי טענתו לפיה לא היה לחברה חוב עבר למשיבה עובר למשלוח ההודעה. חובה זו מקבלת משנה תוקף נוכח חתימתו של המבקש על השטר דנא. פקודת השטרות קובעת כי צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה שנעשה צד לשטר בעד ערך. משכך, קיימת חזקה מן הדין כי קיים "ערך" שניתן לחברה על ידי המשיבה ועל המבקש – הטוען להיעדר חוב – להיכבד ולנסות ולסתור חזקה זו על ידי העלאת גרסה עובדתית מפורטת בדבר היעדר קיומו של חוב בזמן הצריך לעניין. הכחשה סתמית של קיום החוב והעברת נטל הראיה אל כתפי המשיבה – מקום בו על פי דין הנטל רובץ כולו על המבקש – אין בה די.

שנית, ביטול הערבות הוא בבחינת "שטר ושוברו בצידו". המחוקק היה ער לכך שביטול הערבות עשוי להסב נזק לנושה ועל כן קובעת סיפת סעיף 15 (א) לחוק הערבות כי על הערב המבטל ערבותו "לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול". במקרה דנא, לכאורה נגרם למשיבה נזק עקב ביטול הערבות שכן לדברי המבקש בעדותו בעליה של החברה עזב את הארץ והותיר אחריו חובות והעד "מניח שהיא (החברה –ד.ס.) קרסה" (עמ' 3 שו' 1-3)

שלישית, בשטר דנא נקבע במפורש כי הערבות היא בלתי חוזרת ואינה ניתנת לביטול. אין טענה כי המבקש כאן הינו "ערב יחיד" או "ערב מוגן" כמשמעו בחוק הערבות ובדין אין טענה כזו (ראו: בר"ע (ת"א) 2403/02 גלנט נ' סיפירטוס בע"מ, דינים מחוזי לג (8) 867). בעניין הוראת סעיף 15 לחוק הערבות נפסק כי "חוק הערבות הכללי, טרם כניסת התיקון של ערב יחיד, הינו דיספוזיטיבי וניתן להתנות על הוראותיו מהטעם שאין בהוראות משום משמעות צרכנית אמיתית, ככל שהן מנסות להיטיב עם ערבים ולאזן אינטרסים בצורה צודקת. ראה ספרו של עו"ד רוי בר קהן "דיני הגנת הערב" עמ' 245. תיקון תשנ"ב ותיקון תשנ"ח לעניין מעמדו של ערב יחיד קבע את הקוגנטיות של אותם סעיפים הבאים להגן על ערב יחיד (סעיף 32 לחוק), באופן שלא ניתן להתנות עליהם, אלא לטובת ערב יחיד. מכאן שכאשר רצה המחוקק לקבע הוראות מסוימות באופן שלא ניתן יהיה להתנות עליהם, עשה זאת במפורש ולמטרה ראויה. " (בש"א (שלום, ת"א) 151230/05 ישראלי נ' סונול דן (1992) בע"מ (לא פורסם, 5.5.2005). מן האמור עולה כי הוראת סעיף 15 לחוק הערבות אינה קוגנטית אלא דיספוזיטיבית ולפיכך, רשאית הייתה המשיבה להתנות עם המבקש כי ערבותו בלתי ניתנת לביטול.

3.שינוי השטר

ביחס לטענה זו סבורני כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן. לאוחז בשטר רשות לכאורה להשלים את החסר בו  (סעיף 19 לפקודת השטרות). עם זאת, עשיית שינוי מהותי בשטר מפקיעה את תוקפו ביחס לכל צד שעשה או אישר את השינוי (סעיף 64 לפקודת השטרות) . שינוי בתאריך הוא שינוי מהותי. מכאן, שטענת המבקש שלא נסתרה בדבר עשיית שינוי על ידי המשיבה בשטר מעמידה לו הגנה אפשרית. ער אני כמובן להוראה בשטר החוב לפיה מתיר עושה השטר (המבקש) למשיבה "למלא את סכום שטר החוב ומועד פירעונו" ברם כפי שצוין – לא הרי מילוי מועד השטר כהרי שינוי מועד השטר משעה שנרשם.